רקע: ליקוי שפתי ספציפי מוגדר כלקות בהבנת השפה, בהפקת השפה או בשתיהן, בהיעדר לקות שמיעה, איחור התפתחותי כללי, חסך נוירולוגי או אוטיזם. קיימות תיאוריות שונות לגבי מקור הלקות. אחת מהן גורסת כי בבסיס הלקות קשיים בעיבוד שמיעתי ובעיקר קשיים בעבוד במימד הזמן. תיאוריה זו נתמכה ע"י מחקרים שמצאו כי חלק מהילדים עם לקוי שפתי ספציפי מראים קושי במטלות שמעתיות לא שפתיות כמו זיהוי מרווח שקט ברעש.
מטרת העבודה הנוכחית הייתה להמשיך ולבחון תיאוריה זו ע"י שימוש במטלה שפתית של זיהוי מילים מהירות שנדחסו בזמן. ההנחה היתה כי ילדים עם קושי שפתי (יק"ש) יתקשו בזיהוי מילים מהירות לעומת ילדים בעלי התפתחות טיפוסית (י"הט). שיטה: במחקר השתתפו 31 נבדקים בני 4-6 שנה בעלי שמיעה בתחום הנורמה: 11 יק"ש (ממוצע 5 שנים, 7.53+חודש) ו-20 יה"ט (ממוצע 5.1 שנים של 5.35+ חודש). גירויי הדיבור כללו 11 רשימות מילים מתוך מבחן הHAB כשכל רשימה כללה 10מילים חד-הברתיות. המילים נדחסו בזמן בעזרת שיטת (PSOLA) Pitch Synchronous Overlap Add ב-4 רמות דחיסה של 50%, 60%, 70% ו-80%. לכל ילד הושמעו שתי רשימות מילים שונות בכל יחס דחיסה וכן הושמעו 2 רשימות ללא דחיסה.
תוצאות: לעומת יה"ט, יק"ש התקשו בזיהוי דיבור דחוס כאשר השוני העיקרי בין הקבוצות היה בין מצב ההגשה ללא דחיסה לבין דחיסה של 50%. בניגוד למצופה, יק"ש התקשו גם בזיהוי מילים חד הברתיות בתנאים ללא דחיסה. כמו-כן נמצא כי יק"ש התקשו להשתמש ביתרות לקסיקאלית לזיהוי מילים מה שמסביר את התוצאות הנמוכות במיוחד של זיהוי עיצור סופי לעומת עיצור תחילי.
מסקנות: ממצאי המחקר תומכים בהנחה שלילדים עם קושי שפתי גם קושי בעיבוד שמיעתי וזאת למרות ספי שמיעה תקינים. העובדה שילדים אלו הדגימו קושי לחזור במדויק על מילים שנאמרו בעוצמה נוחה וללא דחיסה מחזקים את ההנחה כי הקושי נובע מיכולות קוגנטיביות כמו זיכרון עבודה ושימוש ביתרות לקסיקלית ולאו דווקא קושי בעיבוד במימד הזמן. לממצאי העבודה השלכות קליניות לגבי הצורך באימון תפיסתי והנגשת הקלט האקוסטי בקרב ילדים עם קושי שפתי.
