רקע: תפיסה של רצף המשתנה במימד אקוסטי אחד נחשבת קטגורית, כאשר יכולת ההבחנה בין גירויים מתוך הרצף תלויה באופן בו הגירויים מזוהים. אותות דיבור, ובמיוחד עיצורים הנבדלים במקום החיתוך או בקוליות נתפסים באופן קטגורי. Sine-wave speech (SWS) הינם אותות שמיעתיים, המורכבים משלושה צלילים טהורים, העוקבים אחר התדירות המרכזית והעוצמה של שלושת הפורמנטים הראשונים שבאות הדיבור הטבעי. מאזינים נאיבייים תופסים גירויים אלו כסדרה של ציפצופים, אך לאחר חשיפה לאופיים הלשוני של האותות הללו, עוברים לתפוס אותם כאותות דיבור. בעבודה הנוכחית בחנו את התפיסה הקטגורית של אותות SWS לפני ואחרי תפיסתם כדיבור בקרב מאזינים צעירים ומבוגרים.
שיטה: גירויי ה SWS התבססו על שני רצפים של גירויי דיבור במבנה VCV. רצף אחד נבדל בקוליות הסותם והוא נוצר ע"י שינוי של משך מרווח החסימה (רמזי תזמון /ubu/ - /upu/). הרצף השני נבדל במקום החיתוך והוא נוצר ע"י שינוי של התדירות ההתחלתית של F2 (רמזי תדר /ubu/ - /udu/). שלושים נבדקים צעירים (18-35 שנ`) ושלושים נבדקים מבוגרים (50-70 שנ`) ביצעו מטלות הבחנה וזיהוי של גירויים מכל רצף SWS: ראשית בעת תפיסתם כגירויים חסרי משמעות ולאחר מכן בעת תפיסתם כגירויי דיבור.
תוצאות: עבור כל הנבדקים, המעבר לתפיסת הגירויים כדיבור הניב עקומות זיהוי חדות יותר והבחנה טובה יותר בין גירויים משני עברי גבול הקטגוריה. בקרב המאזינים הצעירים, אפקט זה היה בולט יותר עבור הרצף הספקטרלי (/ubu/-/udu/ SWS) בהשוואה לרצף הטמפורלי (/ubu/-/upu/ SWS). אולם הבדל זה בין המערכים לא נמצא בקרב קבוצת הנבדקים המבוגרים שהראו בשני הרצפים מעבר בולט לתפיסה קטגורית של הגירויים בעת תפיסתם כדיבור.
דיון: ממצאי העבודה מספקים עדות נוספת לאופנות תפיסתית יחודית לדיבור, כך שהגירויים נתפסו באופן קטגורי רק כאשר המאזינים תפסו אותם כבעלי ערך לשוני. יתרה מכך, נראה כי אופנות תפיסתית זו היא קריטית יותר בגיל המבוגר, שאז נדרשת הסתמכות רבה יותר על תהליכי מעלה-מטה (top-down) בשל הפחתת יעילות עיבוד המידע השמיעתי בתהליכי מטה-מעלה (bottom-up) .
