רקע: לצורך התערבות בילדים שמנים, יש חשיבות בזיהוי מוקדם. במחקרים קודמים נמצא פער בין תפיסת ההורים לבין דרגת ההשמנה של ילדם (על פי אחוזון אינדקס מסת הגוף). הורים היו יותר מודאגים בנוגע למשקל ילדם כשהייתה התייחסות לכך ע"י הרופא. בנוסף, נמצאה הערכת חסר של דרגת ההשמנה ע"י הרופאים עצמם.
מטרות: המחקר בחן את יכולתם של רופאי ילדים בישראל להעריך את דרגת ההשמנה של ילדים על סמך מראה חיצוני בהשוואה למדדי הילד האובייקטיבים. בנוסף, נבדקה השפעת מאפייני הרופא, ומאפייני הילדים על יכולת הערכה זו.
שיטות: המחקר בחן 42 רופאי ילדים מביה"ח ספרא וממרפאות בקהילה. בתחילה, מלאו הרופאים שאלונים המעריכים את מבנה גופם של הילדים באופן מילולי באמצעות שאלון רב ברירתי ובאופן גרפי באמצעות מערך רישומים מוכנים מראש של ילדים בקבוצות גילאים שונות. הערכות אלו הושוו אל מדדי המטופלים שנמדדו. בחלק השני מילאו הרופאים שאלונים בנוגע לנתוני הילדים ובנוגע לעצמם.
תוצאות: נמצאה רגישות מילולית של 68% (13%±) עבור ילדים הסובלים מ"עודף משקל" או "השמנה". בהערכה הגרפית נמצאה רגישות זהה של 68% (14%±) לבחירת דמויות שמנות. הרגישות המילולית ל"השמנה" הייתה נמוכה משמעותית (20%±)35%.
בילדים מתחת לגיל 5 נמצאה רגישות של (28%±) 36% לעומת 79% (14%±) מעל גיל 5. בנוסף נמצא כי רופאים פחות נוטים לטעות בהערכת ילד הנמצא במעקב בשל מחלה כרונית. לא נמצא גורם מובהק נוסף המשפיע על יכולת זיהוי הרופא.
מסקנות: הרגישות המילולית של הרופאים בזיהוי "השמנה" ו"עודף משקל" נמוכה, במיוחד בזיהוי מדויק של "השמנה". הכלי הגרפי להערכת מימדי הילדים לא שיפר את רגישות הרופאים. ישנו קושי מובהק בזיהוי השמנה בילדים קטנים מתחת לגיל 5.
