תפיסת דיבור בתנאי האזנה מורכבים (כגון: דיבור מתחרה, דיבור על רקע רעש או דיבור מהיר) היא משימה קשה עבור קשישים. הקושי גדול במיוחד בקרב קשישים ששמיעתם לקויה. זאת ועוד, על אף שבשנים האחרונות חלו שינויים טכנולוגיים משמעותיים במכשירי השמיעה, קשישים רבים מדווחים כי מכשירי השמיעה שלהם אינם מסייעים להם בתנאי האזנה קשים. ניתן לשער, אם כן, שתהליכי הלמידה וההסתגלות התפיסתית יעילים פחות בקרב קשישים. אלא שמחקרים על תכניות אימון שמיעתי בקרב קשישים עם ובלי ליקוי שמיעה הניבו תוצאות סותרות.
מטרת המחקרים שנציג היתה להשוות ביצועים במבחני תפיסת דיבור בתנאי האזנה מורכבים בין צעירים בעלי שמיעה נורמלית לבין קשישים לקויי שמיעה, וכן לבחון מספר שיטות לאימון שמיעתי שמטרתן שיפור התפקוד השמיעתי במצבי האזנה אלו.
תוצאות: נמצאו חסרים גדולים מאוד בתפיסת הדיבור בקרב קשישים בתנאי ההאזנה שנבדקו בהשוואה לתפיסה השמיעתית של צעירים בתנאים זהים. יחד עם זאת, נמצא כי הן אימוני שמיעה מובנים והן אימונים לא מובנים שיפרו את התפיסה השמיעתית של קשישים בחלק מהמדדים. כמו כן, לאחר שנלקחו בחשבון הבדלים התחלתיים בביצוע המטלות התפיסתיות, עקומות הלמידה של קשישים היו דומות מאוד לאלה של נבדקים צעירים ששמיעתם תקינה. מסקנה אפשרית מממצאים אלה היא שלא ניתן לייחס את הקשיים בהסתגלות למכשירי שמיעה ואת חוסר יעילותן של תכניות אימון שמיעתי לחוסר יעילות של תהליכי למידה בגיל המבוגר.
