הקדמה: תפיסת דיבור בתנאי האזנה קשים נעשית קשה יותר ככל שאנו מתבגרים, ובמיוחד עבור אנשים עם לקות בשמיעה כתוצאה מעליה בגיל. נשאלת השאלה האם ניתן להקל על קשיים אלה בעזרת אימון שמיעתי. מטרת המחקר הנוכחי הייתה להשוות את השפעת האימון השמיעתי על תפיסת דיבור בתנאים קשים, בין אנשים מבוגרים עם שמיעה תקינה ואלה עם לקות בשמיעה.
נבדקים ושיטות: בעבודה נכללו 56 אנשים מבוגרים (בין הגילאים 60-70) בשלוש קבוצות. שתי קבוצות האימון שכללו 25 משתתפים בעלי לקות בשמיעה, ו- 21 משתתפים עם שמיעה תקינה קיבלו 14 מפגשים של אימון שמיעה ביתי ממוחשב במשך 4 שבועות. האימון כלל שלושה תנאי האזנה: (1) דיבור ברעש (2) דיבור דחוס בזמן (3) דיבור מתחרה. שתי הקבוצות המאומנות ועוד קבוצת בקורת של 10 משתתפים (שלא קיבלו אימון) עברו סדרה של מבחנים לפני ואחרי האימון. סדרת המבחנים כללה מבחנים על שלושת התנאים המאומנים כמו גם מבחנים נוספים.
תוצאות: שתי הקבוצות שהתאמנו הראו שיפור משמעותי בשלושת תנאי ההאזנה בעקבות האימון. למרות שהקבוצה עם השמיעה התקינה הראתה מלכתחילה ביצועים טובים יותר (באופן לא מובהק) מקבוצת ליקויי השמיעה, השיפור כתוצאה מהאימון היה דומה בשתי הקבוצות. קבוצת הבקורת לא הראתה שינוי בין שתי סדרות המבחנים. באף אחת מהקבוצות לא נמצאה הכללה למבחנים אחרים.
מסקנות: נצפתה למידה שמיעתית בעקבות האימון בשתי הקבוצות של השמיעה התקינה והלקות בשמיעה, אך ללא הכללה למבחנים אחרים. למרות הלקות בשמיעה, משתתפים לקויי שמיעה למדו באופן דומה למשתתפים עם שמיעה תקינה. ניתן להסיק כי הלקות בשמיעה אינה מפריעה לתהליך הלמידה התפיסתית של דיבור במצבי האזנה קשים.
