רקע: אחת התופעות המעניינות בתהליך תפישת הדיבור היא היכולת של המאזין לזהות מילים גם אם הן שונות מהייצוג שלהם בזיכרון. יכולת זו, הנקראת "הסתגלות" (adaptation) מאפשרת למערכת השמיעתית להסתגל לשינויים האקוסטים הנוצרים באות הדיבור ולזהותו על אף השינויים שבוצעו בו. שינויים אלו יכולים להתרחש כאשר הדיבור מושמע על רקע רעש, בתנאי הדהוד קשים, ע"י דובר עם מבטא זר, ליקוי בדיבור, דיבור מהיר ועוד. הסתגלות זאת מאפשרת תהליך תקשורתי יעיל שכן להבדיל מלמידה, המצריכה חשיפה ארוכה, ההסתגלות מתרחשת לאחר חשיפה קצרה בלבד לגירוי. עד כה מרבית העבודות בתחום חקרו יכולת הסתגלות במבוגרים. מטרת העבודה הנוכחית היא לבדוק את תהליך ההסתגלות לדיבור דחוס בזמן בשתי קבוצות גיל של ילדים. שיטה: השתתפו 18 ילדים: 9 ילדים בני 5-6 שנים, ו- 9 ילדים בני 7-8 שנים. לכל ילד הושמעו 6 רשימות של מילות חסרות משמעות חד-הברתיות דחוסות בזמן בשיטת ה-PSOLA. עבור קבוצת הגיל הצעירה המילים נדחסו ב- 60% דחיסה ועבור הבוגרים יותר ב- 70% דחיסה, וזאת על מנת ששתי הקבוצות תתחלנה ברמת ביצוע דומה של 35% בממוצע. כל רשימה כללה 10 מילים ובסה"כ כל ילד נדרש לזהות 60 מילים. בנוסף, הילדים נבדקו במבחן לאינטליגנציה לא מילולית, מבחני קשב ויזואליים וזיכרון עבודה שמיעתי.
תוצאות: הקבוצה הבוגרת הכפילה את אחוזי הזיהוי ל- 70% כבר עם תום השמעת הרשימה השניה ונשארה ברמת ביצוע זו בשלושת הרשימות הבאות. הקבוצה הצעירה יותר של בני ה- 5-6 שנים, לעומת זאת, הגיעה לאחוזי זיהוי של 50% ברשימה השנייה והשיגה את בני ה- 7-8 שנים רק עם השמעת הרשימה הרביעית. שתי קבוצות הילדים המשיכו להשתפר באופן דומה ברשימה האחרונה. עיקר הקושי בהסתגלות של הילדים הצעירים יותר היה בזיהוי העיצור הפותח של המילה. בנוסף, מבחן לקשב ויזואלי נמצא הסביר כ- 34% מן השונות בתוצאות הילדים.
דיון ומסקנות: ילדים בני 5-6 שנים היו זקוקים לשמוע פי שתיים מילים דחוסות בזמן לעומת בני ה- 7-8 שנים על מנת להגיע לפלטו בביצוע. העובדה שיכולת ההסתגלות נמצאה במתאם עם יכולות קוגניטיביות כלליות תומכת בהנחה כי יכולת הסתגלות לגירויי דיבור מתפתחת עם הגיל ומושפעת מבשלות של תפקודים ניהוליים. ממצאים אלו הם עדות נוספת להשפעת תהליכי `top-down` על תפישת דיבור.
