רקע: מכתבי הפניית חולים משמשים כדרך תקשורת בין רופאי הקהילה לבין רופאים במסגרת רפואה שניונית ושלישונית. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם סיבת ההפניה למלר"ד על ידי הרופא המטפל כפי שנכתבה במכתב ההפניה הובנה על ידי הרופאים במלר"ד ועל ידי ההורים.
שיטות: נסרקו תיקים של ילדים אשר הופנו למלר"ד ילדים בבי"ח אסף הרופא במהלך חודש אחד. עבור כל תיק עם הפניה הוגשו למילוי שלושה שאלונים: לרופא המלר"ד, להורי הילד וטלפוני לרופא המפנה. בכל אחד מהמקרים התבקשו ממלאי השאלונים לציין מהי מטרת הפניית הילד למלר"ד. נבדק המתאם בין תשובות הרופא המפנה לתשובות ההורים, בין תשובת ההורים לתשובת הרופא במלר"ד ובין תשובות הרופא המפנה לתשובות הרופא המטפל במלר"ד. ב261 מהמקרים נאספו לפחות שני שאלונים מבין השלושה, והם אלו שהוכנסו למחקר.
תוצאות: : נסרקו 1402 מתוכם 664 ילדים הגיעו עם הפניה. ב 41.6% מהמקרים לא הייתה התאמה כלל בין כוונת רופא קופ"ח להבנת רופא המלר"ד. ב24.8% התאמה חלקית, וב33.7% התאמה מליאה. בהשוואת כוונת הרופא המפנה להבנת ההורים ב34.2% מהמקרים לא הייתה התאמה כלל, ב30.3% מהמקרים התאמה חלקית, וב35.5% מהמקרים התאמה מליאה. סיכוי גבוה יותר שכוונת הרופא המפנה תובן על ידי רופא המלר"ד נמצא עבור ילדים שהגיעו בשעות הבוקר וכאשר רופא המלר"ד היה בעל ותק רב יותר.
גיל גבוה יותר של האם ומספר נמוך יותר של ילדים בבית היו כרוכים בסיכוי מוגבר להתאמה בין סיבת ההפניה למיון כפי שנוסחה על ידי הרופא וכפי שהההורים הבינו אותה.
מסקנות: בחלק גדול מהמקרים מטרת ההפניה למלר"ד הובנה בצורה חלקית או לא הובנה כלל על ידי הרופא במלר"ד. יש צורך בשיפור דרכי התקשורת בין רופאי הקהילה לרופאי המלר"ד.
