יעילות מתן פומי של קטמין לעומת מידזולם לצורך סדציה בילדים העוברים תפירת חתך: מחקר מבוקר, כפול סמיות

רקע: ילדים רבים הפונים למיון ילדים לצורך תפירה של חתכים נזקקים לסדציה. אחד מהפרוטוקלים הנפוצים ביותר לצורך זה הינו שימוש פומי במידזולם, אולם, מספר עבודות הראו שלעתים, בשיטה זו, עומק ההרדמה אינו מיטבי. נכון לעת זו פורסמו שני מחקרים הבודקים שימוש בקטמין פומי כתרופה יחידה בילדים הזקוקים לתפירת חתך, אך טיפול זה עדיין אינו פרוטוקול מקובל.

מטרת העבודה: לקבוע את היעילות של שימוש בקטמין פומי לעומת מידזולם פומי לצורך סדציה בילדים הזקוקים לתפירת חתך במחלקה לרפואה דחופה.

מתווה: מחקר כפול סמיות, מבוקר.

סביבת המחקר : המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים אסף הרופא.  

משתתפים: ילדים בגילאים שנה עד עשר שנים, עם חתכים הדורשים תפירה.

התערבות: חולים מתאימים להכללה חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: קבוצה בה הילדים טופלו במידזולם פומי וקבוצה בה טופלו הילדים בקטמין פומי. מידזולם ניתן במינון של 0.7 מ"ג/ק"ג (מינון מירבי- 20 מ"ג) וקטמין ניתן במינון של 5 מ"ג/ק"ג (מינון מירבי - 70 מ"ג). המטופלים והצוות הרפואי לא ידעו איזו תרופה ניתנה.

המשתנים העיקריים שנבדקו: מדידת רמת הכאב על ידי הערכת Visual Analogue Scale (VAS) בזמן ההרדמה המקומית ע"י הורה, ומספר הילדים שנזקקו למעבר לסדציה תוך ורידית. כמו כן נבדקו מספר משתנים משניים.

תוצאות: למחקר גויסו 68 ילדים, מהם 33 בנות. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 5.08+2.14. שנים. 37 מהילדים טופלו בקטמין, ו31 במידזולם. VAS שהוערך ע"י חוקר בזמן זריקת ההרדמה המקומית, בילדים שטופלו בקטמין היה 4.43+0.75, לעומת ילדים שטופלו במידזולם 3.88+0.91, (MD=0.55 CI 95%=-1.68-2.785). VAS שהוערך ע"י הורה באותו הזמן היה 5.07+0.75 בקבוצת המחקר, 3.68+0.7 בקבוצת הביקורת, (MD=1.39. CI=-0.47-3.259) משך הזמן שנדרש עד להגעה ל UMSS>2 (University of Michigan Sedation Scale) בקבוצת המחקר היה 23.61+9.23, ובקבוצת הביקורת- 25.79+10.52, ( MD=-2.17-. CI=-7.79-3.44). ערך UMSS מקסימלי בקבוצת המחקר בזמן ביצוע הפרוצדורה היה 1.6+0.84, ואילו בקבוצת הביקורת 1.7+0.65, (MD=-0.1 CI=-0.47-0.27). אחוז הילדים שעברו לסדציה תוך ורידית מקבוצת המחקר – 32%, בקבוצת הביקורת–6%,p=0.014. שכיחות תופעות הלוואי היתה דומה בין הקבוצות, ללא תופעות לוואי משמעותיות קלינית. משך השהיה במלר"ד עד לשחרור היה 98.78+30.63 דקות בקבוצת המחקר, 105.08+29.09 דקות בקבוצת הביקורת (MD=-6.3 CI=-24.86-12.26).

דיון: לא נמצא הבדל בעוצמת הכאב או בעומק הסדציה בין ילדים שטופלו במידזולם פומי, לילדים שטופלו בקטמין פומי. נמצא כי שיעור הילדים שטופלו במידזולם ועברו לטשטוש תוך ורידי, קטן באופן מובהק משיעורם בקרב המטופלים בקטמין. זמן ההתאוששות בין שתי התרופות דומה. לפיכך נמליץ על המשך השימוש במידזולם פומי כתרופת בחירה יחידה לטשטוש בעת תפירת חתכים.