רקע: חולי ציסטיק פיברוזיס (CF) סובלים מדלקת ריאתית כרונית והצטברות כיח בדרכי הנשימה, העלולים לגרום לשיעול תכוף ולהרחבה פתולוגית של קנה הנשימה (טרכאומגליה), העלול לעבור תמט בנשיפה מירבית. הספירומטריה, בדיקת תפקודי הריאה הנפוצה, מבוצעת בנשיפה מירבית, והתמט שנוצר עלול להוביל להתייצגות לא מהימנה של התפקוד הריאתי. מטרת המחקר היא בחינת הקשר בין טרכאומגליה לבין ההבדל בערכי הספירומטריה בנשיפה מירבית לעומת נשיפה תת- מירבית, ובפרט ההבדל בערכי FEV1 (dFEV1), מפאת היותו מדד אבחוני ופרוגנוסטי חשוב.
שיטות: 41 חולי CF מהמרכז הארצי ל-CF במרכז הרפואי ספרא, ביצעו ספירומטריה בנשיפה מירבית ובנשיפה תת-מירבית (שהוגדרה כ-PEF הקטן ב-13% ויותר מה-PEF המקסימלי). בנוסף נמדד קוטר קנה הנשימה בחתכי CT, במיקום אחיד של 2 ס"מ מעל לקארינה. טרכאומגליה הוגדרה בשני אופנים: לפי קוטר סגיטלי-קורונרי ולפי שטח-חתך. בהתאם למדידות חולקו הנבדקים לשתי קבוצות עבור כל קריטריון בנפרד: בעלי טרכאומגליה ובעלי קנה בקוטר תקין.
תוצאות: 71% מהנבדקים הוגדרו כבעלי טרכאומגליה ע"פ שטח-חתך, ו-49% נבדקים הוגדרו כבעלי טרכאומגליה ע"פ קוטר סגיטלי-קורונרי. לפי קריטריון שטח-חתך, נמצא קשר חיובי בין טרכאומגליה ובין dFEV1: בקבוצת הטרכאומגליה השיפור הממוצע ב- FEV1 בנשיפה תת-מירבית היה גבוה לעומת היתר (4.49%±8.09% לעומת 2.04%±4.96%, p=0.027), מספר האשפוזים היה גדול יותר לאורך 5 שנים (6.8±9 לעומת 4.1±5.3, p=0.046), משקלם היה גדול יותר (10.5±55.3 ק"ג לעומת 5.1±47.6 ק"ג, p=0.02) ואף גובהם (9.9±167 ס"מ לעומת 5.4±160 ק"ג, p=0.02).
מסקנות: מחקרנו מראה כי בנוכחות טרכאומגליה, FEV1 עולה משמעותית בנשיפה תת-מירבית. לפיכך, ייתכן וראוי להמליץ בחולים אלו על נשיפה תת-מירבית בזמן ספירומטריה, כדי לצייר תמונה מהימנה של מצבם הנשימתי ולאפשר מעקב משופר וטיפול מדויק. עם זאת, דרושים מחקרים נוספים בנושא.
PEF, peak expiratory flow;
FEV1, forced expiratory flow in 1 second.
