מבוא: מחלות כרוניות משפיעות על כ-30% מילדים ומצריכות מההורים להתמודד עם הטיפול והחשש לחיי ילדיהם. בקהילה הרפואית מכירים בצורך בהתייחסות למצבם הרפואי, נפשי ותפקודי של ההורים, בשל היותם גורם מכריע בבריאות ורווחת הילדים החולים. ברם אין התייחסות סדורה לצרכיהם ולא קיימים כלים מספקים לאבחון ההורים אשר עלולים לחוות תגובות פסיכולוגיות שליליות וקשות אשר ישפיעו לרעה על בריאותם הנפשית ותפקודם בעתיד.
שיטות: במחקר חתך תצפיתי באמצעות שאלונים מ-94 הורים לילדים עם מחלות כרוניות מגוונות המטופלים במחלקות הילדים ובאשפוז-יום ילדים במרכז הרפואי הדסה בדקנו מאפייני דמוגרפיה, אישיות ואיכות חיים של ההורים, השפעה וקשר לתגובות נפשיות של טראומה, עמידות וצמיחה לאחר טראומה.
תוצאות: אצל מרבית ההורים קיימת עמידות וצמיחה לאחר טראומה. אלו המגדירים עצמם ללא מקורות תמיכה נוטים למידת תגובה פוסט-טראומתית רבה יותר לעומת אלו עם מקורות תמיכה, ותפיסת מצבו הנוכחי של הילד כמחמיר מגבירה את מידת התגובה הפוסט-טראומתית, לעומת תפיסת מצבו כמשתפר אשר מגביר את העמידות. אלו המגדירים עצמם כחרדים נמצאו כבעלי מידת תגובה פוסט-טראומתית מופחתת ותגובת עמידות מוגברת לעומת המגדירים עצמם כחילונים. לא היה הבדל משמעותי בין האמהות לבין האבות, והמצב הכלכלי המשפחתי לא נמצא כגורם המשפיע על העמידות.
סיכום: ישנם מאפיינים חברתיים ודמוגרפיים הקשורים להתפתחות מאפייני טראומה ועמידות. באמצעות אפיון תכונות אלו ייתכן וניתן יהיה לבנות כלים מתאימים לאיתור, סיוע וטיפול בהורים לילדים החולים במחלות כרוניות וע"י כך לאפשר התערבות בעוד מועד במי מהם שזקוק לסיוע נפשי ותמיכה, בתקווה שצעד זה יחזק אותם לקראת טיפולם בילדם ובכך יתרום לרווחת הילד והוריו.
