השהיית הטיפול האנטיביוטי בדלקת אוזן תיכונה חדה (דא"ח) אינה מעלה את הסיכון לאשפוז מורכב עקב מסטואידיטיס חדה (מ"ח)  

רקע: מ"ח בילדים הוא בדרך כלל סיבוך של דא"ח. הגישה  המומלצת בילדים בגיל 6 חודשים ומעלה עם דא"ח שמהלך מחלתם אינו חמור ואין להם  גורמי סיכון למחלה קשה או סיבוכים, היא השהיית הטיפול האנטיביוטי (הט"א). קיים מידע מועט על קשר האפשרי בין גישה זו ובין חומרת האשפוז עקב מ"ח שהתפתח  בהמשך לדא"ח.

מטרת המחקר: לבדוק האם הט"א  בילדים עם דא"ח מעלה חומרת  אשפוז עקב מ"ח שהתפתח  בעקבותיה.  

שיטות המחקר: מחקר עוקבה שנערך בשנים 2007-2012 ונכללו בו כל הילדים בגילאים 0-14 שנים שאושפזו ב-8 מרכזים רפואיים עקב מ"ח. מנתונים שנאספו מגיליונות האשפוז חושבו שיעורי האשפוז המורכב (אשפוז בו נצפו אחד או יותר מהבאים: א. סיבוכים [ Mastoid sub periosteal abscess, Sagital vein thrombosis, מורסה במוח], ב. צורך בניתוח ג. אשפוז מעל 6 ימים). נערכה השוואת הנתונים בין ילדים עם דא"ח שקדמה לאשפוז שטופלו מיד ובין אילו שהטיפול בהם הושהה.

 תוצאות: בסך הכל היו 512 אשפוזים עקב מ"ח. אצל 216 ילדים (42.1% ) אובחנה דא"ח לפני האשפוז, מתוכם 159(73%) טופלו מיידית באנטיביוטיקה וב-57 (27%) ילדים הושהה הטיפול. רקע של דלקות אזניים חוזרות נמצא בשכיחות גבוהה יותר במטופלים מיידית לעומת הט"א (29% מול 10%, p=0.003). סיבוך ואשפוז מעל 6 ימים אירעו בשיעורים של 18% ו-10% (p=0.14 ), , 62% ו-70% (p=0.3) בילדים שטופלו מידית בהשוואה להט"א בהתאמה. צורך בניתוח נמצא גבוה יותר בקבוצת הטיפול המיידי לעומת הט"א (29% מול 10%, p=0.0021), ייתכן עקב הדא"ח החוזר בקבוצה זו.

 מסקנות: הט"א בילדים עם דא"ח אינה מעלה חומרת אשפוז  עקב מ"ח שהתפתח  בהמשך.