רקע: הפרעת קשב והיפראקטיביות זו הפרעה נוירו-התנהגותית שכיחה מאד בילדים. עדיין עולות שאלות השנויות במחלוקות על: האתיולוגיה ומשפחתיות, שכיחותה, גיל הופעתה, שוני מגדרי, מאפייניה ומורכבותה, מהלכה, הטיפול והתמדה בו ותוצאותיו.
מטרה: לנסות לענות על שאלות מהותיות אלה.
חומר ושיטות: 2600 ילדים, גילאי 3-18 שנים, אובחנו במרפאתי עם ADHD, במהלך שבע שנים 2008-2014. מעקב אחר תהליכי אבחון, שוני בסימפטומים ומהלך ההפרעה, הטיפול ותוצאותיו.
ממצאים ותוצאות:
משפחתיות: 90% הורה אחד לפחות, 10% דודים ואחיינים, לוקים בהפרעה בדרגות חומרה שונות.
גרושים: 58% מהורי הילדים. טיפול בהורה משפיע על הצלחת טיפול בילדו.
גיל הופעה: 3.5 -7 שנים. שכיחותה בילדים 9.6%. בנים :בנות 1.8: 1.
מורכבות: הפרעה הטרוגנית מופיעה בדרגות חומרה שונות, שמהלכיהן, טיפול ותוצאותיו נבדלות. שונות ההפרעה איפשר בסיכום 2600 הילדים לסווג את ההפרעה על פיהן:
דרגה התחלתית גבולית 7% מהילדים המאובחנים; קלה 52%; קלה-בינונית 15% עם לקות למידה; בינונית 18% עם הפרעה מרדנית מתנגדת; קשה 4% עם הפרעה נפשית כמו דיכאון, חרדה, התנהגות, הפרעה טורדנית כפייתי; קשה 3% כנלווית לתסמונות רפואיות כמו לאוטיזם, טורט, נזק מוחי קל, פרדר וילי; חמורה 1% הפרעת קשב עם הפרעה נפשית ובנוסף התמכרויות לאלכוהול עישון סמים ועבריינות.
התמדה בטיפול: שנה עד 5 שנים, בממוצע 3.5 שנים.
תוצאות טיפול: הצלחה עם מתילפנידאט 85% מהילדים, באמפטמינים טופלו בהצלחה 15%.
מגזר: הפרעות קשות יותר בשכבות כלכליות-חברתיות חלשות, והפרעות קלות יותר בשכבות חזקות
מסקנות: הפרעה משפחתית. הורים שאינם מאובחנים ומטופלים, מתגרשים יותר. סימפטומים מופיעים עד גיל 7. 74% מהילדים אובחנו בהפרעה קלה, לעומת 26% עם הפרעה בינונית-קשה (היפוך מגמה מהותי בשנים האחרונות). הערכת שונות ההפרעה בכל ילד מסייע להבנה ולטיפול מתאים יותר.
