רקע: שכיחות השמנת היתר הולכת וגוברת בעולם המערבי ומגיעה לממדים של מגיפה. טיפול בהשמנה בילדים הינו מורכב ובד"כ אינו יעיל לטווח ארוך. תוצאות תכניות התערבויות שונות אינן חד משמעיות.
מטרות המחקר: הערכת יעילות תכנית התערבות למניעה ולטיפול בהשמנת ילדים בדגש על מעורבות ההורים .
שיטות המחקר: המחקר הינו אקראי פרוספקטיבי, נכללו במחקר ילדים בריאים בני 5-11 עם (body mass index) BMI באחוזון 85-99. משתתפי המחקר חולקו אקראית ל-3 קבוצות: קבוצת הורים וילדים
(ׂ (n=84,קבוצת הורים בלבד )ׁׁׁׁׁׁׁׁ (n=88, שעברו התערבות שכללה 12 מפגשים בנושא שינוי אורח חיים בהנחיית דיאטנית קליניות ופסיכולוגית במשך 3 חודשים (קבוצות ההתערבות) וקבוצת ביקורת
) (n=74.
תוצאות המחקר: 1. אחרי תקופת ההתערבות האינטנסיבית (3 חודשים ) – נמצאה ירידה מובהקת ב-BMI-SDS בקבוצת הורים וילדים מ-(Mean±SD) 1.83±0.33 ל-1.76±0.36, P=0.012, n=61)) ובקבוצת הורים בלבד מ-1.74±0.31 ל-1.66±0.36, (P<0.001, n=58).
- לאחר מעקב של שנתיים נמצאה ירידה מובהקת ב-BMI-SDS בקבוצת הורים וילדים בלבד מ-1.73±0.31 ל-1.56±0.46 P=0.006, n=45)) אך, לא בקבוצת הורים ובקבוצת הביקורת. נמצא מתאם חיובי מובהק בקבוצת ההורים והילדים בין מספר המפגשים בהם נכחו לבין הירידה ב-בזמן ההתערבות לירידה בBMI-SDS.
נמצאו מספר משתנים בעלי מתאם מובהק עם השינוי ב-BMI-SDS במהלך ההתערבות לכל הנבדקים:
מתאם חיובי: BMI-SDS, וגיל התחלתי, רמת אדיפונקטין ו-IL-6 בסיום ההתערבות והשינוי ברמת ה- CRP. מתאם שלילי: רמות TSH בתחילת ההתערבות .
מתאמים חיוביים מובהקים נמצאו גם בין השינויBMI-SDS לבין BMI-SDS התחלתי, רמת אדיפונקטין והאינסולין בצום בסיום תקופת ההתערבות.
מסקנות המחקר: תוכנית התערבות התנהגותית למניעת וטיפול בהשמנת ילדים בהשתתפות הורים וילדים יעילה להורדת שיעור עודף המשקל. שילוב של תכניות אטרקטיביות שיגבירו היענות, יקדמו את המניעה והטיפול בהשמנה בילדות.
