רקע: דלקת ריאות מאספירציה הינה סיבה חשובה לאשפוז ולתמותת ילדים בעלי מחלות נוירולוגית או מחלות מערכת העיכול העליונה. בילדים אין די מידע אודות הגורמים המזהמים והטיפול האמפירי המיטבי.
שיטות: בשנים 2009-2014 נאספו באופן פרוספקטיבי נתוני הילדים אשר אושפזו במרכז שניידר עם דלקת ריאות מאספירציה. דגימות כיח משאיבה עמוקה נלקחו ע"י צוות הפיזיותרפיה ונשלחו לתרביות שלא כללו תנאים אנארוביים ספציפיים. נאסף מידע אודות מחלת הרקע, טיפול אנטיביוטי מניעתי, אשפוזים קודמים, הטיפול האמפירי באשפוז, התגובה לטיפול והגורם המזהם שבודד.
תוצאות: במהלך המחקר נאסף מידע אודות 235 אשפוזים של דלקת ריאות מאספירציה בקרב 50 ילדים. הגיל החציוני היה 4.6 שנים. קבוצת המחקר כללה ילדים עם מחלות נוירולוגיות ומחלות מערכת עיכול עליונה. מתוך 183 תרביות כיח, ב-132 (72%) הייתה צמיחה של פתוגנים, כאשר ב-87 מהן (66%) הייתה צמיחה מעורבת. בידוד חיידקים גרם-שליליים היה שכיח פי 4.5 יותר מבידוד חיידקים גרם-חיוביים. מבין 138 החיידקים הגרם-שליליים שבודדו, כולל 15 אנטרובקטריצאה בעלי בטא-לקטמאז רחב-טווח (ESBL) שבודדו מ-6 חולים, פסאודומונס היה השכיח ביותר (56 בידודים). לא בודדו חיידקים אנארובים. פסאודומונס בודד ב- 58% מהילדים, כאשר ב-43% הפסאודמונס בודד כבר באשפוזם הראשון. כאשר בודד פסאודומונס באחד מהאשפוזים, הסיכוי לבידוד נוסף היה 81%. הטיפול האמפירי השכיח ביותר היה בצפלוספורין דור שלישי (57%) אשר נכשל קלינית ב-35% מהמקרים. ב-95% מהאשפוזים הטיפול לא כלל טיפול מכוון לחיידקים אנארובים. מבין 50 הילדים, היו שלושה מקרי מוות (6%). טיפול אנטיביוטי מניעתי היה בעל קשר מובהק סטטיסטית לבידוד פסאודומונס ואנטרובקטריצאה בעלי בטא-לקטמאז רחב-טווח (OR=5.4, p=0.027 ו-OR=14, P=0.012, בהתאמה). ב-91% מהאשפוזים נמצאה קורולציה קלינית בין תוצאות תרבית הכיח לבין התגובה לטיפול.
מסקנות: חיידקים גרם-שליליים הם הפתוגנים העיקריים בדלקת ריאות מאספירציה בילדים, כאשר חיידק הפסאודומונס הינו השכיח ביותר. יש לשקול טיפול כנגד פסאודומונס, בפרט בילדים עם טיפול אנטיביוטי מניעתי או בידוד של פסאודומונס בעבר.
