נויטרופניה שכיחה בילדים הלוקים במחלת חום. ברב המקרים מדובר בנויטרופניה אוטו-אוטואימונית בעקבות זהום וירלי. התופעה חולפת במרבית הילדים ללא טיפול תוך מספר ימים עד שבועות, אולם במיעוטם היא נשארת לזמן ארוך. במקרה זה קיים חשש לאבחנה שונה. בספרות אין המלצות מבוססות נתונים לגישה לילדים עם נויטרופניה שאינם מדוכאי חיסון. לכן, הברור והטיפול שונים במרכזים השונים.
מטרת העבודה: לתאר את מאפייני האוכלוסייה, הברור הראשוני, הטיפול, מהלך המחלה והמעקב של ילדים עם חום ונויטרופניה שאינם מדוכאי חיסון.
חמרים ושיטות: נסקרו תיקי ילדים מגיל 0 עד 15 שנה שאושפזו במחלקת ילדים במרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי בין השנים 1999-2011, עקב חום ונויטרופניה x109/L)15>Absolute Neutrophil Count (ANC)), ובוצע מעקב טלפוני עם רופא הילדים בקהילה.
תוצאות: נמצאו 129 ילדים, ביחס 3:2 לטובת הבנות. טווח הגילאים נע בין חודש ל-15 שנה, כשרוב הילדים בקבוצות הגיל הנמוכות (ממוצע 1.45 שנה, חציון 0.69 שנה). רמת נויטרופניה חמורה (100>ANC) נצפתה ב-6 ילדים (4.7%), בינונית (500>ANC>100) ב-43 ילדים (33.3%). לא נמצאו מדדים מנבאים למשך ההחלמה מבין הנתונים הקליניים או בדיקות המעבדה. טיפול אנטיביוטי הוחל ב-66 ילדים (51%).
ב-47/129 מהילדים לא אותר רופא המשפחה ולא התאפשר מעקב ארוך טווח והם הוצאו מניתוח תוצאות המעקב. תקופת המעקב עד לחלוף הנויטרופניה נעה בין מספר ימים ל-32 חדשים. בילדים עם נויטרופניה מעל 3 שבועות בוצע ברור לנויטרופניה ציקלית, ב-11 ילדים נבדק מח עצם, כולם היו תקינים. שני ילדים נשארו נויטרופנים בסוף תקופת המעקב 12 ו-25 חדשים מהאבחנה, בשניהם נמצאו נוגדנים לנויטרופילים.
מסקנות: לא ניתן לנבא את מהלך המחלה או ההבראה על פי הנתונים הקלינים או המעבדתיים. בדיקת נוגדנים לנויטרופילים יכולה לסייע באבחנה בנויטרופניה ממושכת.
