מבוא: גידול מסוג ווילמס הינו הגידול הבטני השני בשכיחותו בתקופת הילדות. כריתת כליה מהווה אבן יסוד בטיפול במחלה. שיעורי ההחלמה כיום הינם סביב 80%-90%. עבודות שבדקו את התפקוד הכלייתי בטווח הארוך הדגימו שונות בתוצאות ומרביתן בוצעו על קבוצות מחקר קטנות. העשרת הידע על הנזק הכליתי ובידוד גורמי סיכון, חיוני לצורך תכנון וקבלת החלטות טיפוליות.
מטרת המחקר: לבדוק את התפקוד הכלייתי של הכליה הנותרת בילדים אשר עברו כריתת כליה בשל גידול כלייתי ע"ש ווילמס במעקב ארוך טווח, בדיקת הקשר בין סוג הכימותרפייה והטיפול קרינתי לפגיעה תפקודית ובדיקת מידת גדילת הכליה הנותרת.
שיטות: המחקר הינו מחקר עוקבה היסטורי. נאספו נתונים על ילדים עם גידול ע"ש ווילמס חד צדדי שעברו כריתת כליה במרכז הרפואי שניידר בין השנים 1995-204. נאספו נתונים דמוגרפים, stage פרטי הטיפול, תפקוד כלייתי ומדדי ל"ד במהלך המעקב. וכן נאספו נתונים אחר גודל הכלייה לפי תדירות המעקב הסונוגרפי. התפקוד הכלייתי הוערך ע"י: eGFR (חושב לפי רמת קראטנין בדם על פי נוסחת שוורץ ומבוטא במ"ל/דקה/1.73 מ2), בדיקות שתן ליחס חלבון/ קראטנין ויחס אלבומין/ קראטנין.
תוצאות: 93 חולים עם גידול ע"ש ווילמס עברו כריתת כלייה במרכז הרפואי שניידר בתקופת המחקר. מתוכם 64 חולים השתתפו במחקר. גיל ממוצע באבחנה היה 3.5 שנים (טווח 0.5-14 שנים). משך תקופת המעקב היה בין עשרה חודשים ל-19 שנים עם ממוצע של שבע שנים. בעת האבחנה ה-GFR הממוצע היה 100, ל-22% היה GFR קטן מ-80. ל- 74% מהילדים היה לחץ דם גבוה מאחוזון 95% (לפי תקנון לגובה ומין).בביקור האחרון GFR ממוצע היה 103, ל-18% מהילדים היה GFR נמוך מ-80. יחס חלבון/ קראטנין היה גבוה מ- 0.2 אצל 3% מהילדים ויחס אלבומין/קראטנין היה גבוה מ-30 אצל 21% מהילדים. 15% מהילדים היו עם לחץ דם גבוה מאחוזון 95.לא נמצא קשר בין סוג הטיפול הכימותרפי ל-GFR או ליתר לחץ דם. לטיפול הקרינתי היתה השפעה שלילית בעלת מובהקות סטטיסטית (P<0.05) עם ירידה ממוצעת ב-GFR ועליה ביחס חלבון / קראטנין. כמו כן יחס חלבון / קראטנין היה גבוה יותר בקבוצת הילדים שטופלה בקרינה (P=0.02).במעקב הסונוגרפי של גודל הכלייה נמצאת עלייה מובהקת בסטיות תקן (מותאם גיל וצד הכליה) מ - 0.9 בעת האבחנה ל- 2.9 בבדיקת המעקב האחרונה (R<0.01).
מסקנות: במעקב ארוך טווח אחר ילדים אשר עברו כריתת כליה מסיבות גידולית מצאנו כי רק אחוז קטן מהילדים סובל מנזק כלייתי שהתבטאה בעיקר בעלייה בהפרשת אלבומין בשתן. נמצא כי קרינה מהווה גורם סיכון לירידה ב-GFR ועלייה בהפרשת חלבון בשתן. בנוסף הודגמה הגדלה מפצה משמעותית של הכלייה הנותרת. בתקופת הילדות הפגיעה הכליתית הינה מועטה ודרוש מעקב ארוך טווח על מנת לזהות את הפגיעה של עבודה בעומס יתר של הכליה הנותרת.
