רקע כללי של המאמר
באמבולנסים בארץ ובעולם אין כיום סטנדרטיזציה בכל הנוגע לתרופות שצריכות להיות באמבולנס ולסידור שלהן. חוסר בסטנדרטיזציה והעדר סידור אופטימאלי יכול להוות גורם מרכזי לטעויות שנעשות בעת מתן תרופה למטופל. טעויות אלה סיכנו חיי אדם בעבר ויכולות לסכן חיים בעתיד. סקירת הספרות שלנו התמקדה על מחקרים המראים את כמויות השגיאות שנעשות במתן תרופות למטופלים והתרומה של החוסר בסטנדרטיזציה ובסדר לשגיאות אלו. היא גם התמקדה במרכיבי הנדסת אנוש שיעזרו לנו למצוא את הפתרון האופטימאלי בסידור התרופות וזיהויים באמבולנסים במדינתנו.
מטרה ושאלות המחקר
מטרת הפרויקט הייתה להגדיר את הבעיה בהביטי הנדסת אנוש ולהציע פתרון לסוגיית סידור התרופות באמבולנס.
המחקר בוצע באמבולנסים ובניידות הטיפול נמרץ של מגן דוד אדום בישראל, בהן יש ארון תרופות המכיל מגוון תרופות יותר רחב.
המתודולוגיה כוללת מחקר מעמיק שמבוסס על שאלונים וראיונות על מנת לקבוע אילו תרופות צריכות להיות באמבולנס ומה חומרת כל תרופה במידה והיא ניתנת בטעות למטופל. בנוסף, ביצענו מיפוי ארגונומי של סביבת העבודה באמבולנס אשר כולל זווית ראייה, מעטפת גישה ושדה ראייה.
לאחר מכן, ניתחנו את המידע בעזרת ניתוח מטלות ושטף עבודה, ניתוח ארגונומי, ניתוח מיקום – טעות- חומרה, ניתוחי זיקות ו Trade-Off Analysis.
מדדי הצלחה הם: שיפור הסידור של ארון התרופות – קירוב תרופות שכיחות ועוקבות והרחקת תרופות מבלבלות ועם חומרת הבלבול, הקטנת הפער בין הקיים לרצוי מבחינת מעטפת גישה, שדות ראייה וזוויות ראייה לפי סטנדרטים של הנדסת אנוש, שיפור זמני חיפוש תרופה בארון ביחס למצב הקיים, והפחתת הסבירות ל"טעויות האצבע".
עיקרי הממצאים וקווים מנחים לפתרון
מהניתוחים הנ"ל למדנו על שכיחות התרופות, תרופות הנמצאות בשימוש עוקב, תרופות עם פוטנציאל בלבול גבוה והאם יש השלכות קריטיות לבלבול ביניהן.
הגדרנו קווים מנחים לסידור ארון התרופות במד"א. סידור ארון התרופות יתבצע בסדר הבא (עם חשיבות יורדת): 1.נקרב את התרופות השכיחות אל מעטפת הגישה של הפרמדיק. 2. נקטין את שדה הראייה של הפרמדיק ביחס לתרופות השכיחות . 3. נקרב תרופות עוקבות – תרופות שנמצאות בשטף עבודה. 4. נרחיק תרופות מבלבלות עם חומרת בלבול גבוהה. 5. נרחיק תרופות מבלבלות 6. נתאים את הפונט וצבע התווית לפי חישובי זוויות ראייה וקונטרסט.
בחינת הפתרון:
ניתחנו את הצעת הפתרון על אמבולנס ספציפי דרך מספר תרחישים אופייניים ומצאנו שיפור במדדים הבאים: שיפור של 38% בזמני הסימולציה לכלל התרחישים, שיפור של 28% בממוצעי זמני הפעילות, שיפור של 44% במעטפת הגישה וצמצום שדה הראייה ביותר מ- 36%.
מסקנות
הפתרון שהוצע הוא בר-מימוש ומאפשר הן שיפור יעילות עבודת הפרמדיק עם תרופות והן שיפור בבטיחות הטיפול על ידי הורדת הסבירות לבלבול בין תרופות. למימוש הפתרון יש פוטנציאל להצלת חיי אדם ולהקל על עבודתם הקשה של הפרמדיקים המתבצעת תחת לחץ גדול.