רקע: הגיית העיצורים החוככים /s/ ו-/z/ מתוארת בספרות בעקביות כמכתשית (alveolar), כך שחוד הלשון עולה ומתקרב למכתש העליון (Ladefoged, 1993). אולם, המחקר מעיד כי קיימת שונות גדולה בין דוברים, כך שניתן למצוא אופני הפקה שונים, למשל הגייה שינית או שינית-למחצה של העיצורים השורקים (Raver-Lampman & Dossou, 2011). בקרב דוברי עברית, דיווחים קליניים מתארים אופן הפקה בו חוד הלשון מתקרב לשיניים התחתונות (מיקום חיתוך שכלל אינו מוזכר באלפבית הפונטי הבינלאומי). מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את אופן הפקת החוככים /s/ ו-/z/ בקרב דוברי עברית, ולבדוק קשר בין מיקום הלשון לבין משתני רקע (כגון מין ושפת אם).
שיטה: במחקר השתתפו 100 סטודנטים מאוניברסיטת אריאל (52 גברים), דוברי עברית, בגיל ממוצע 25 שנים. המשתתפים עברו מבחן סינון היגוי ונמצאו כבעלי דיבור תקין. כל משתתף קרא בקול רשימה בת 12 מילים חד הברתיות ובהן העיצור /s/ או העיצור /z/ במספר סביבות פונטיות. לאחר כל מילה, דיווח המשתתף על מיקום חוד הלשון בעת הגיית צליל המטרה. בנוסף לכך, כל משתתף מילא שאלון פרטים אישיים.
תוצאות: נמצא הבדל מובהק בין השכיחות הצפויה באוכלוסייה לבין השכיחות הנצפית (p<0.01); 52% מן המשתתפים הגו את העיצורים /s, z/ כשחוד הלשון מוטה למטה, כנגד השיניים התחתונות. 18% מן המשתתפים בלבד הגו את העיצורים הנבדקים באופן המכתשי, הקלאסי. נמצא קשר מובהק בין אופן הפקת העיצור /s/ לבין אופן הפקת העיצור /z/ (p<0.01), וכן בין אופן הפקת העיצור /z/ לבין מין (p<0.05).
דיון: העיצורים השורקים נוטים להיות משובשים בשפות רבות, בקרב ילדים ומבוגרים כאחד (Mowrer & Sundstrom, 1988). מכאן, הבנה מלאה של אופן ההיגוי המדויק של /s/ ו-/z/ היא בעלת חשיבות קלינית, הן לצורך הקנייה נכונה של עיצורים אלו, והן לצורך טיפול בשיבושי הגייה שלהם. ממצאי המחקר מצביעים על שונות באופן ההיגוי של /s, z/ בקרב דוברי עברית, ותומכים בצורך להעלות את מודעות המטפלים לכך, לצורך תכנון מיטבי של הליך התערבות.
