הצלחתה של חברה נמדדת בין היתר בפתיחותה להכיל שינויים ותמורות. באופן מפתיע למדיי דומה שדווקא מכיוונו של חינוך הממ"ד, החשוד לא פעם בשמרנות יתירה אם לא בדוגמטיות, נושבת רוח רעננה בהקשר זה, העשויה לעורר לשיח חדש-ישן בחברה הישראלית כולה. כחלק מהעדנה לה זוכה החינוך הדתי בעשור האחרון ובמיוחד במה שנוגע לחינוך הגיל-הרך, בולטת על רקע הנוף הבין-תרבותי של זמננו, רשת חינוכית אלטרנטיבית קטנה, העונה לשם "מעיינות רבי חייא". קהילה חינוכית זו, המפעילה מזה כעשור למעלה מחמישה-עשר מוסדות חינוך ברחבי הארץ, מפעוטונים וגנים ועד בתי חינוך לגילאי `יסודי` בדרך "ישראל סבא" - מושתתת על תפישה התפתחותית-יהודית, הפונה אל הווייתם השלמה, הגופנית והנפשית, של הילדה והילד.
במקביל להצגת קריאה מחודשת במקורות ישראל, מגלה צוות הפיתוח כמו גם המחנכות והמחנכים שבשטח - פנים חדשות בחינוך יהודי, החושפות, לא בלי התנגדות - את קשרי הגומלין המורכבים והדקים שבין גוף ונפש, אדם וטבע, שמים וארץ.
דרך שימוש מובנה בכלים אינטגרטיביים רחבי-היקף, כמו גם בכלים אומנותיים אוניברסליים רבים החל ממלאכות יד ואומנויות שונות, וכלה בפעילויות כמו: יצירה, תנועה, ניגון, סיפור ומשחק - שואף הצוות וקהילת ההורים הנרקמת סביבו, להצמיח בעיצומו של `עידן המסכים`, ילדים ערניים ופתוחים, הקשובים לעולמם הפנימי כמו לעולם החיצוני העוטף - לשם יצירת חברה בריאה, מאירה, יציבה וצודקת יותר בחברה הישראלית בת-זמננו.
ההרצאה, אשר תינתן על-ידי שניים ממובילי הגישה ומדריכיה, תכלול הצגה תמציתית של יסודות התפישה, כמו גם את היתרונות החינוכיים והתרבותיים הגלומים בה. במקביל להצגת העקרונות ולמבחר יישומים מהשטח, נבקש לפתוח בפני המשתתפים צוהר מרתק למהפכה שנישאת על כתפיה של הגישה, סוג של `רנסנס דתי` המכונה לעתים באורח זהיר ופרדוקסלי בשם: `תנועה תרבותית, שקטה ומדורגת`.
מקורות (חלקית):
י` בן נון, נס קיבוץ גלויות: כוחה של יהדות ישראלית, תל אביב 2011.
י` ידגר, ג` כ"ץ וש` רצבי (עורכים), מעבר להלכה: מסורתיות, חילוניות ותרבות העידן החדש בישראל, עיונים בתקומת ישראל 7, הוצאת מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, באר שבע 2014.
א` אחימאיר, `המקף שבאמצע`: הזמנה לשיח חדש-ישן בראי החינוך לגיל הרך; בתוך: דעות 42, עמ` 18-21.
הנ"ל, "אנתרופו-דוסים? טעות בכתובת", בתוך: אדם-עולם 33 (אנתרופוסופיה ויהדות), עמ` 20-23.