סוף הוא תמיד התחלה- דרכי הערכה והתערבות בדיבור בראי ה-ICF

מודל הICF (The International Classification of Functioning) הינו גישת סיווג תפקודית שפורסמה על- ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) בשנת 2001. בעשרים השנים האחרונות הפך מודל-על זה למדריך עיקרי וחשוב עבור קהילת המטפלים לגווניה השונים, ובכללה קהילת קלינאי התקשורת. המודל מגדיר את גבולות תחומי המקצוע ומאפשר שפה משותפת למקצועות הבריאות וקביעת מטרות ודרכי התערבות אשר עשויים להוביל לשינוי באיכות חייו (WELL BEING) של המטופל בסביבות חייו הטבעיות. החשיפה של אנשי מקצועות הבריאות להיבטים התיאורטיים של המודל הולכת ומתרחבת הן באקדמיה והן במרכזי העשייה הקלינית. הקושי המרכזי בו נתקלים המטפלים הינו 'תרגום' הגישה לעבודה הקלינית בשטח, ויישום הגישה בתחומי התפקוד השונים, ובתוכם – הדיבור. הגישה מציעה כי תפקידו של המטפל הוא לאפשר שינוי באיכות חייו (WELL BEING) של המטופל . משמעות הדבר היא, שהמטפל מעריך וקובע את מטרות הטיפול ודרכי ההתערבות מתוך הבנה וליווי המטופל בסביבות החיים האמיתיות של המטופל. הסתכלות זו משנה את נקודות המבט המסורתיות של המטפל : נקודת ההתחלה (ההערכה), התהליך (ההתערבות) וסופו (מטרות – קביעתן ומדידתן), ומאלצת שינוי בתפיסת תפקיד המטפל. שינוי בתפיסות המסורתיות של טיפול בדיבור ואימוץ תפיסות ודפוסי עבודה על-פי מודל ה-ICF, מציבים אתגרים חדשים בפני ציבור קלינאי התקשורת. בהרצאה יידונו השלכות הגישה על תפיסת טיפול קלינאי התקשורת בדרכי הערכה, הצבת מטרות והתערבות בתחום הדיבור על סמך מודל ה-ICF . יוצגו דילמות מחיי היום יום בקליניקה של הדיבור, תוך עיון במחקריים עכשווים ומתן דוגמאות יישומיות מתחום לקויות הדיבור ההתפתחותיות: ליקוי היגוי , אפרקסיה ודיסארטריה.