היבטים מדיקו-לגאליים של רפואה מרחוק: סטנדרטים, אתגרים ומבט לעתיד

הרעיון למתן שירותי רפואה באמצעים טכנולוגיים ודיגיטליים, ללא מפגש פרונטלי בין מטפל למטופל, כמובן לא עלה לראשונה בתקופת מגפת הקורונה. אך מטבע הדברים, בימים של צמצום מגע ושמירת מרחק, נחיצותם של כלים לביצוע רפואה מרחוק – טלמדיסין מתעצמת אף יותר מהרגיל.

האפשרות להנגיש מידע, לבצע בדיקה ואף לתת טיפול מרחוק, מסייעת לבריאות הציבור והמטפלים, למען קידום המטרה של הבטחת הרצף הטיפולי, תוך שמירה על בריאות ובטיחות הצוות והמטופלים כאחד, ועל איכות הטיפול הניתן.

עם זאת, חשוב לזכור: אין מדובר בפתרון פלא המתאים לכל סיטואציה, ולעתים יש להציב לו גבולות – כדי שלא יטשטשו הפרטים החשובים לטיפול.

בנוסף לכך, הפלטפורמה הטכנולוגית בה נעשה שימוש, מעבר לישימות הקלינית-טיפולית שלה, נתונה לביקורת שיפוטית פוטנציאלית, הלוקחת בחשבון את מאפייני אותה טכנולוגיה: כדוגמת נגישות לאוכלוסייה רחבה, איכות ורזולוציה שיאפשרו השגת המטרה לשמה נועד אותו כלי, אבטחת המידע תוך שמירה על פרטיות וסודיות המטופל (בהקשר זה, שימוש ברשתות חברתיות ובאפליקציות כדוגמת וואטסאפ יוצרות קושי של ממש), ועוד. כמו כן, מעת שקיימות כמה חלופות טכנולוגיות, המשמשות לאותה מטרה טיפולית, יוכלו להיטען טענות כנגד מוסד מטפל על שבחר ברשלנות לכאורה בחלופה א` על פני ב`, או על כך שלא יידע את המטפל על האפשרות החלופית, יתרונותיה וחסרונותיה.

מה ניתן לעשות? אם בחרנו לתת שירות מסוים בדרך של רפואה מרחוק, יש להכיר וליישם את הכללים המדיקו-לגאליים, הקליניים והמשפטיים הרלוונטיים טרם החלטה על מתן טיפול מרחוק, במקרים המתאימים. זאת הן ע"י המטפלים בשטח, הן ע"י מפתחי הטכנולוגיות, אנשי המחשוב והטכנאים, והן ע"י צוותי הנהלה המקבלים החלטות על רכש והטמעה של כלים בארגון, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". כך, למשל, יש לקחת בחשבון האם הכלי הטכנולוגי שנבחר מאפשר –

• עמידה בכללי איכות ובטיחות: האם שירות הבריאות המוצע מרחוק, הינו ראוי (קלינית וטכנולוגית) לעומת שירות הניתן בנוכחות פיזית? ומה הם החריגים?

• אבטחת המידע, בהתאם לתקני ISO המפורטים בהנחיות משרד הבריאות, ולרבות הפעלת מערכי פיקוח ובקרה, ושמירה על סודיות המידע ופרטיות המטופל.

• תהליך זיהוי מטפל ומטופל: נדרש מנגנון מערכתי, ברמת וודאות טובה ובדרגות הזדהות שונות, שיתועדו. יש להתחשב ברמת הזיהוי הנדרשת בהקשר לטיפול זה כשאינו מרחוק, בסוג הפעולה ובדחיפותה, ובקיומה של היכרות ישירה מוקדמת בין השניים.

• הסכמה מדעת של המטופל, על כלל היבטיה החוקיים.

• ניהול רשומה רפואית: בהתאם לכללים הקיימים בשגרה ובחירום.

• השגת המטרה הטיפולית מבחינת איכותה של הטכנולוגיה, והתאמתה לשירות הספציפי הניתן

היבטים נוספים שראוי לקחת בחשבון:

• הכשרת המטפלים לשימוש בטכנולוגיה, תפעול תקלות וכו`.

• האם הכלי מאפשר פנייה של מטופל אנונימי (למשל פורומים, קבוצות ברשתות חברתיות), וקביעת הנחיות בהתאם.

• היערכות לטענת רשלנות – הרחבת כיסוי ביטוחי המותאם לסיטואציה של טיפול מרחוק; בחינת ההתקשרות החוזית בין הארגון ליצרן (מי אחראי במקרה כזה?) ועוד.

יודגש – כאשר מדובר ברפואה מרחוק בין מטפל ומטופל מזוהים, אחריותו המקצועית של הגורם המטפל עומדת בעינה. תיאורטית, ניתן יהיה לטעון בהליך משפטי לקיומה של רשלנות רפואית, כאשר במקרה כזה ייבחנו הסטנדרטים "כדרך שרופא סביר שנתן שירות X למטופל Y באמצעות טלמדיסין", ולרבות השאלה האם היה ראוי להשתמש בדרך זו, בטכנולוגיה המסוימת או בפלטפורמה דיגיטלית כלשהי - בנסיבות המחלה, סוג הטיפול או המטופל הספציפיים.