קונגרס העולמי ה-18 למדעי היהדות

Dedication of the Ben-Gurion Archives: A Unique Israeli Model of Presidential Library


בחודש ינואר 1975 השתתף גנז המדינה, הד"ר אלסברג, בישיבת תכנון להקמתו של ארכיון בן-גוריון. ד"ר אלסברג מנה את הבעיות הכרוכות בהפקדתם של מסמכי מדינה מחוץ לארכיון המדינה והמליץ על הפקדתם של מסמכים אישיים בלבד בארכיון העתיד לקום. עמיתו לפגישה, מנהלו של המכון למורשת בן-גוריון הפרופ` צבי אנקורי, הציע את המודל האמריקאי של "ספרייה נשיאותית" הנותן ביטוי לאישיות השלמה של המנהיג וכולל בתוכו את מלוא יצירתו – פרטית ורשמית כאחד. ההתחבטויות בקשר להקמתו של הארכיון נמשכו עד חקיקתו של חוק דוד בן-גוריון תשל"ז – 1976 הקובע כי ארכיון בן-גוריון יהיה חלק מארכיון המדינה ומסמכים המופקדים בארכיון המדינה והנוגעים לאישיותו, לפועלו וליצירתו יועברו אליו במקור או בהעתק כפי שיורה הגנז.
ארכיון בן-גוריון קם אפוא כפשרה: ייסודו בהשראתו של מוסד הספרייה הנשיאותית האמריקאי, תוך התאמתו לדרישות המבנה המנהלי הישראלי ולשיטה הארכיונאית הנוהגת בישראל.
על אף הצלחתו של המודל הישראלי לספרייה נשיאותית שנתגלם בארכיון בן-גוריון, הוא לא קנה לו אחיזה בהנצחתם של נשיאים וראשי ממשלה. ההיפך מכך. הכנסת חוקקה את חוק הנצחת זכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה המטיל על גנז המדינה את הטיפול בחומרים הארכיוניים שהניחו אחריהם, ומייתר למעשה את הצורך בארכיון שיוקם במסגרתו של מוסד הנצחה פרסונאלי. ברם, בהעדר טיפול של ממש מצד מדינת ישראל, נותר החוק בלתי מיושם. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2012 מצא כי רק מקצת ראשי המדינה המנוחים זוכים להנצחה, ואילו הנצחתם של האחרים, למעט מנחם בגין ויצחק רבין אשר הנצחתם עוגנה בחוק ספציפי, היא מועטה, מוגבלת או איננה קיימת.
בהרצאה אתאר את שלבי התעצבותו של ארכיון בן-גוריון על פי מודל הספרייה הנשיאותית הייחודי למשטר הפרלמנטרי הישראלי ואציע את המודל כפתרון הנותן מענה ציבורי וארכיונאי הולם להנצחתם של ראשי מדינת ישראל.