קונגרס העולמי ה-18 למדעי היהדות

“You Can’t Say That!” Choice of Terminology and other Ethical Dilemmas in Describing Archival Material


תיאור חומר ארכיוני עשוי להיראות למביט מהצד כעניין טכני ואפילו יבשושי. התיאור צריך לכאורה להעביר במילים פשוטות את תוכן התעודות שעומדות בפני הארכיונאי, ללכוד את הלוז שלהן וליצוק אותו אל תוך שפה קטלוגית קצרה ומדויקת. אבל לא תמיד זה פשוט כל כך. ארכיונאי מקצועי מוצא את עצמו לא פעם במתח בין שני קטבים: הנאמנות ליוצר החומר ולשפתו מחד, ומאידך – החופש לתאר ולבטא בשפתו שלו את החומר הארכיוני. וקורה לא פעם שארכיונאי מקצועי ניצב בפני דילמה: הכבוד שהוא רוכש ליוצר החומר, והמוטיבציה שלו לאפשר לתעודה "לדבר" בשפתה האותנטית, עומדים כנגד ניסיונו המצטבר, המשקל הראוי של התעודה בפרספקטיבת הזמן, והתחושה שהוא מסוגל לקלוע טוב יותר לתיאור התעודה, התצלום, או החפץ. ולפעמים הדברים נוגעים לדילמות שעצם ההכרעה בהן, תהא אשר תהא, היא נקיטת עמדה פוליטית או אתית בסוגיות אקטואליות.

בהצגת הדילמות אתבסס על אוספי התצלומים השמורים במח` הארכיונים בספריה הלאומית, ובראשם ארכיון הצלמת עליזה אורבך, שהופקד בספריה הלאומית בשנת 2018. תיאור של תמונה פעמים רבות הוא תלוי הקשר חברתי ותרבותי, ותיאורים שרשם הצלם בינו לבין עצמו לא תמיד הולמים את התקינות הפוליטית בחלוף עשרות שנים, ונשאלת השאלה האם ניתן להשתמש בהם לתיאור החומר הארכיוני.

דילמה מסוג אחר קיימת בתרגום התיאור לשפה אחרת. תרגום מעלה תמיד שאלות של אקטואליות ושפה, בהיותו תלוי הקשר חברתי. את התמונה מתארים עבור קהל היעד שלה, אבל האם התיאור יכול להשתנות לפי קהל היעד (למשל דוברי עברית או ערבית), והאם יש בכלל תיאור "סטרילי" אובייקטיבי?

בהרצאתי אנסה לתת כיווני מחשבה ולהציע פתרונות אפשריים, תוך שימוש בדוגמאות מתוך שולחן העבודה של מחלקת הארכיונים בספריה הלאומית.