דיוק מועד הפריחה כמפתח לאופטימיזצית יבול השומשום ללא תלות באורך היום
המעבר מצימוח וגטטיבי לצימוח רפרודוקטיבי הינו גורם מרכזי באופטימיזציה של היבול. השומשום (Sesamum indicum) הוא גידול יום קצר בעל מנגנון צימוח בלתי מסיים המוכר בעיקר בזכות המוצרים המופקים ממנו; טחינה, שמן וגרעינים לתיבול ואפייה. בשל הערכים התזונתיים וטעמו המשובח, הדרישה למוצריו גוברת וכתוצאה מכך שטחי המזרע בעולם מתרחבים לאזורים חדשים. לפיכך, זיהוי הבקרה הגנטית של מנגנון הפריחה בשומשום חיוני להתאמתו לתנאי סביבה משתנים בדגש על רגישות לאורך היום. במחקר הנוכחי בחנו את השפעת אורך היום (מועדי זריעה שונים) על תזמון הפריחה ורכיבי היבול באמצעות אוכלוסיות מתפצלות (F2) עבור תכונה זו באתר התכונה הכמותית Si_DTF_QTL. באופן כללי, אורך היום השפיע על מועד הפריחה כאשר בתנאי יום קצר התקבלה הקדמת פריחה ופחיתה ברכיבי היבול. בתנאי ישראל, מספר הימים האופטימאלי לקבלת מקסימום יבול נע בין 50 ל-55 ימים לפריחה ללא תלות באורך היום. בנוסף, אתר התכונה הכמותית Si_DTF_QTL נמצא כקשור יותר ליבול הגרעינים ולרכיבי היבול מאשר למועד הפריחה עצמו. אנליזת Delta SNPindex בגישת צברים (Bulk sergeant analysis) שבוצעה על כל אוכלוסייה בנפרד, חשפה אתרי תכונה כמותיים נוספים באמצעות הבדלה בתדירות האללים הקשורים למועד הפריחה ולהשפעת אורך היום. ניתוח גנים מועמדים העלה שני גנים מועמדים הקשורים לפריחה, אשר הציגו רמות ביטוי שונות בין קווי ההורים, דבר המעיד על תרומתם לתזמון הפריחה. ממצאים אלו מדגישים את חשיבות מועד הפריחה על רכיבי היבול ומהווים בסיס גנטי לשילוב בתוכניות טיפוח עתידיות של שומשום בישראל.