רקע: פנטזיית הצלה של מטפלים הנה תופעה נפשית מודעת ולא מודעת, שמניעה עובדים סוציאליים רבים לבחור במקצוע. היא מורכבת מאידיאליזציה עצמית, אומניפוטנטיות תרפויטית ודמוניזציית הצד האשם. מטפל המונע מפנטזיית ההצלה שלו חווה עצמו כאלטרואיסט, מאמין שביכולתו לסייע למטופליו עד כדי "היוולדותם מחדש" ומייחס לאחרים בחיי המטופל (כמו הוריו, בת/בן זוג) את האשמה והאחריות לקשיו ולמצבו. מרכיבי פנטזיית ההצלה עשויים להיות בעלי תרומה חיובית לעבודתו של העובד הסוציאלי, אך כשהם מופיעים ברמה גבוהה ו/או כשאיש המקצוע אינו מודע להם , הם עלולים להסב נזק. מטרת המחקר: המחקר נועד לבחון אלו משתנים מקצועיים קשורים למרכיבי פנטזיית ההצלה. מתודולוגיה: 226 עובדים סוציאליים ממגוון מקומות עבודה, השכלה והתמחות מלאו שאלוני דיווח עצמי, בניהם שאלון פנטזיית הצלה שפותח למטרת מחקר זה ושאלון שמדד משתנים מקצועיים: רמת השכלה, וותק מקצועי, הדרכה וטיפול נפשי. ממצאים: שנות וותק מקצועי רבות יותר נקשרו לרמות גבוהות יותר של אידיאליזציה עצמית ואומניפוטנטיות תרפויטית; שנות קבלת הדרכה רבות יותר נקשרו לרמה גבוהה יותר של אומניפוטנטיות תרפויטית וקבלת טיפול נפשי נקשרה לרמה נמוכה יותר של אידיאליזציה עצמית. לא נמצא קשר בין משתנים מקצועיים לדמוניזציית הצד האשם. דיון והמלצות יישומיות: הממצאים עשויים ללמד שעם העליה בוותק, רמת פנטזיית ההצלה בכללותה איננה יורדת וגם הדרכה וטיפול לא תורמות לרמות נמוכות שלה. בנוסף, יתכן שדמוניזציית הצד האשם פחות נגישה למודעות. מכאן, ישנה חשיבות להעלאת המודעות לנושא ולעיסוק בו במקומות העבודה, כמו גם בהדרכה , לשם צימצום מידת ההשפעה השלילית שיכולה להיות לפנטזיית הצלה לא מודעת, על ההתערבויות המקצועיות של העו"סים.
