גשר לעצמאות: שירות ייחודי לבוגרי פנימיות חסרי עורף משפחתי

עד לא מכבר הייתה אוכלוסיית הבוגרים הצעירים, גילאי 18-25, סמויה מן העין. בגרות מוקדמת נתפסה כשלב מעבר חסר משמעות, בהנחה שקבוצת גיל זאת מסודרת במסגרות של לימודים או שירות צבאי, ולא נחוץ לדאוג לה. בעשורים האחרונים גברה ההכרה בכך שהמשימות שעומדות בפני צעירים וצעירות אינן פשוטות כלל, והצלחה אינה מובטחת. בקרב הבוגרים הצעירים יש קבוצה בעלת מאפיינים וצרכים ייחודיים, מי שגדלו בפנימיות ובמשפחות אומנה. בגלל רקע של הזנחה, מעברים רבים, ונתק מהמשפחה, צעירים אלה זקוקים יותר מאחרים לתמיכה בעת שהם מתמודדים עם המשימות של בגרות צעירה: שירות צבאי או לאומי, בחירת מסלול קריירה, לימודים, עבודה והקמת משפחה. משיקולים אלה החליטה עמותת ילדים בסיכוי, בשיתוף עם משרדי ממשלה וקרנות, להקים תוכנית, "גשר לעצמאות", שתספק לבוגרי פנימיות ואומנה חסרי עורף משפחתי קורת גג, ליווי מקצועי, ומענה לצרכים נוספים. התוכנית מקיפה כיום 150 צעירים וצעירות שגרים ב-25 דירות שמרביתן מופעלות בשיתוף עם פנימיות, האגודה למען החייל או עמותות השירות הלאומי. כ-150 צעירים נוספים שהיו בדירות ויצאו, או כאלה שמלכתחילה לא גרו בדירות, זוכים לליווי של עובדים סוציאליים מטעם התוכנית.. לאחר שבע שנים של הפעלת התוכנית החליטה וועדת ההיגוי, שמורכבת מנציגי כל השותפים, על מעקב אחר מדגם של בוגרים, כדי לבדוק את מצבם לאחר סיום שהותם בדירה, וכדי לקבל מהם הערכה רטרוספקטיבית של התוכנית. נערכו ראיונות טלפוניים עם 25 צעירים וצעירות שאותרו והסכימו להתראיין. מרבית הבוגרים העריכו בחיוב את המגורים בדירות ואת הליווי של עובדי התוכנית, אולם היו ביניהם גם כאלה שהמגורים העצמאיים למחצה היוו עבורם חוויה מאיימת ומתסכלת. כמעט כל הבוגרים סיימו בהצלחה שירות צבאי או לאומי, אולם בהמשך מקצתם סבלו ממצוקה כלכלית, קושי להתפנות ללימודים או להכשרה מקצועית, ותחושת בדידות. המסקנה היא שנותרו חורים ברשת הביטחון שהתוכנית מציעה, ושנחוץ למצוא דרכים להבטיח ליווי וגיבוי אפקטיביים למשך זמן רב יותר.