רקע: ניתן לעורר שמיעה על ידי גירוי על העור, כגון על הצוואר, במצב בו אין הולכת אוויר(AC) וגם לא הולכת עצם (BC). הוצע שהמנגנון נובע מוויברציות ברקמות רכות, שיש להן עכבה אקוסטית (ACOUSTIC IMPEDANCE) הדומה לזו של מים. הוויברציות מועברות דרך הרקמות הרכות (המים) לאוזן הפנימית.
שיטות: על מנת לבדוק אפשרות זו, נבדקו 9 אנשים עם שמיעה תקינה. גירוי הקול ניתן על ידי מתנד שאליו חובר מוט דק. לתעלת השמע החיצונית הוכנס נוזל CILOXAN, והמוט נטבל ישירות בנוזל, ללא מגע ישיר עם הרקמה שמסביב בדפנות תעלת השמע החיצונית. לאוזן הנגדית ניתן מיסוך כדי למנוע שמיעת AC מהמתנד. כדי לבדוק את האפשרות שהוויברציות שנגרמו בנוזל בתעלת השמע גרמו לוויברציות של עור התוף, ומכך לוויברציות של שרשרת העצמות, ולשמיעה בדרך הרגילה של AC, נערך ניסוי נוסף ב 6 אוזניים של חולים שבעברם בוצע ניתוח RADICAL MASTOIDECTOMY. לחלל המשותף הרדיקלי הכולל את תעלת השמע, האוזן התיכונה והמאסטואיד (אין עור תוף ואין עצמות שמע, רק STAPES FOOTPLATE) הוכנס נוזל (CILOXAN), המוט המחובר למתנד נטבל בנוזל, וניתן גירוי קול.
תוצאות: למרות שהגירוי ניתן לנוזל, בקבוצת בעלי השמיעה התקינה התקבלו ספי שמיעה (אודיומטר במצב BC) ממוצעים של 14.4dB ± 9.8 בתדר 1kHz, וסף של 34.4dB ± 11.3 בתדר 2kHz. בקבוצת הנבדקים לאחר RADICAL MASTOIDECTOMY הסף הממוצע בתדר 1kHz היה 32dB ± 11.7 , ובתדר 2kHz הסף התקבל ב44dB ± 12.8.
מסקנה: אף על פי שבגלל מבנה האוזן ספי AC ההתחלתיים היו כל כך שונים בין שתי הקבוצות, באמצעות גירוי הניתן לנוזל באוזן, אפשר בכל זאת לעורר שמיעה עם ספים סבירים ודומים. לכן נראה שניתן להפעיל את האוזן הפנימית ללא AC וללא BC גם על ידי גירוי לנוזל שבתעלת השמע/בחלל רדיקלי. כנראה שהוויברציות עוברות דרך הנוזל וברקמות הרכות ישירות לנוזל בתוך האוזן הפנימית ולתאי השערה החיצוניים, המפעילים ישירות את המגבר הקוכליארי.
