הקשר בין עמדות מורים כלפי מעורבות הורים בחינוך ילדיהם לבין תפיסת המסוגלות העצמית והאמפתיה בקרב מורים מהחברה הערבית הישראלית

מעורבות הורים הוא תחום שתופס תאוצה רבה בימינו אלה. המונח של מעורבות הורים מוגדר כפעולות כוללות של הורים עם ילדיהם ו/או עם אנשים משמעותיים אחרים הקשורים בחיי ילדיהם (לבנדה, 2009). מעורבות הורים במוסד חינוכי תורמת להבנת תפקיד המחנך ועשויה לסייע בשיפור איכות החינוך שניתן לילדים (גילת, רוסו-צימט, טל וטבק, 2017). בהקשר זה, סיידל (2016) טוען שישנו מגוון של גורמים שמשפיעים על מעורבות ההורים בלימודי ילדיהם בישראל. מעורבות הורים יכולה להיות קשורה עם מסוגלותם העצמית של מורים ואמפתיה שלהם. מטרת המחקר המרכזית הייתה לבדוק את הקשר בין עמדות המורים כלפי מעורבות הורים לבין תפיסת מסוגלות עצמית ואמפתיה בקרב מורים מהחברה הערבית. המחקר הנוכחי הינו מחקר כמותי מתאמי, אשר מבוסס על איסוף נתונים כמותיים מהשטח באמצעות שאלונים כמותיים. במחקר השתתפו 130 מורים מהחברה הערבית בצפון הארץ, בגילאים בין 24 עד 60 שנה, אשר מילאו שאלון משתני רקע דמוגרפיים, שאלון מעורבות הורים, שאלון רב-ממדי לתפיסת האמפתיה ושאלון תפיסת מסוגלות עצמית. ממצאי המחקר הנוכחי הצביעו על קשרים שליליים חזקים ומובהקים בין עמדת המורים כלפי מעורבות ההורים לבין אמפתיה בשלושת הממדים שלה. בנוסף לכך, לא נמצאו קשרים מובהקים בין עמדת המורים כלפי מעורבות ההורים לבין מסוגלות עצמית, בעוד שנמצא קשר חיובי בין תפיסת מסוגלות עצמית לבין תפיסת אמפתיה בקרב מורים. נמצא גם שאין הבדל מובהק בין מורים ומורות במשתנים של אמפתיה ומסוגלות עצמית, ובנוסף לכך אין הבדל מובהק בין מורים עם תואר ראשון ומורים עם תואר שני במשתני המחקר השונים. לעומת זאת, נמצא שיש הבדל באמפתיה בין המורים לפי התפקידים השונים שלהם, כאשר הממוצע של אמפתיה בקרב מורה בצוות טיפולי הינו הגבוה ביותר משאר הקבוצות, אך אין הבדל בממוצע מסוגלות המורים בהוראה בין קבוצות תפקיד המורה השונות. ממצאי המחקר מעידים על הצורך בהעלאת המודעות בקרב מורים מהחברה הערבית לגבי חשיבות מעורבות הורים בחינוך ילדיהם ועל הצורך להגביר את רגש האמפתיה והמסוגלות העצמית בקרב מורים אוכלוסיית המורים האלה.